נקודה מהזוהר לפרשת וזאת הברכה

כמו בחלק מהפרשות, על פרשת וזאת הברכה אין זוהר ישיר. בחלק מהספרים מובאים דברי הזוהר במקומות אחרים, שעוסקים בפסוקים של פרשת וזאת הברכה. כך יש זוהר בספר שמות (ג.) שעוסק בפסוק מפרשתנו- "ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו".

על פסוק זה יש מדרש מפורסם, שלפני מתן תורה, הקב"ה "הציע" את קבלת התורה לכל העמים... או לפחות לשעיר ולישמעאל. וכל אחד מהעמים דחה את התורה בגלל סיבותיו שלו. אדום לא יכול היה לקבל את התורה כי כתוב בה "לא תרצח", ואילו ישמעאל לא יכול היה לקבל את התורה כי כתוב בה "לא תנאף"... וכולי.

הזוהר מרחיב את המדרש... ומביא בשם "ההוא ינוקא" (ילד צעיר שדרש), שהוא התפלא למי בדיוק בעמים הללו פנה הקב"ה? הרי אין להם נביאים כמו משה? על כך עונה לו רשב"י, שהקב"ה פנה ל"שר" של אותה אומה בשמיים. והשרים הללו דחו את ההצעה לקבל את התורה. כי היא פשוט לא מתאימה להם לאופי הרצחני והנאפני שלהם. אולם הזוהר מוסיף נקדוה די מדהימה- שאחרי הסירוב של העמים לקבל את התורה, הקב"ה אמר להם- "כיוון שכך, תן לי עצה איך בני ישראל יקבלו את התורה". והעמים ענו- "רבונו של עולם, נצרך לשחד להם...", ומה יהיה השוחד? כל אחד משרי העמים נתן לבני ישראל "מתנה" מהנכסים הרוחניים שלו. אנשי אדום נתנו את ה"אור" שלהם שקשור לרציחה והריגה... ואילו בני ישמעאל נתנו את ה"אור" שלהם שקשור לתאוות הניאוף. ואורות אלו (שככל הנראה הכוונה לחלק הטוב שיש בכל אחת מהתאוות הללו), משמשות את ישראל לטוב. אור ההריגה משמש את ישראל לעשיית דין בחוטאים ולמלחמות. ואילו אור התאווה של ניאוף משמש לפריה ורביה.

כלומר- על פי הזוהר ההצעה של התורה לאומות לא הסתיימה בכך. היה לסירוב מחיר, "לשכנע" את ישראל לקחת את התורה במקומם. ואותו "מחיר" הוא נתינת חלק מכוחם הרוחני המיוחד לטובת ישראל, שעושים בו שימוש לטובה לצורך החזקת העולם.